אובדן דימוי הגוף
בזקנה משתנה בהדרגה מראהו החיצוני של האדם: עורו כבר אינו חלק ומתוח, גבו אינו בהכרח זקוף, פניו עטויים קמטים ועוד. דימוי הגוף, שלעיתים אינו תואם את תחושותיו הפנימיות של האדם, עשוי להתערער.




אוריינות דיגיטלית
היכולת להשתמש באופן יעיל בסביבת המחשב והאינטרנט לטובת ביצוע מטלות ופתרון בעיות

אזורים כחולים
אזורים בעולם שבהם אנשים חיים הרבה יותר מהממוצע.
דן בוטנר זיהה חמישה אזורים גיאוגרפיים שבהם אנשים חיים את החיים הארוכים ביותר מבחינה סטטיסטית: אוקינאווה -יפן, איקריה - יוון, סרדינה - איטליה, בלומה לינדה - קליפורניה, ניקויה - קוסטה ריקה.
המושג אזורים כחולים צמח מתוך עבודה דמוגרפית שנעשתה ע"י ג'אני פס ומישל פולים ובה אזורים אלה סומנו בעט כחול.





אזרחים ותיקים (Senior Citizens)
הגדרה מוסדית לזקנים. החוק שמגדיר את זכויות הזקנים נקרא "חוק אזרחים ותיקים".
כרטיס "אזרח ותיק" מקנה הטבות בהתאם לגיל הזכאות לפנסיה: לנשים מגיל 62 ,ולגברים מגיל 67" .
"אזרח ותיק" תורגם לעברית מהשפה האנגלית. לפי הלשונאי רוביק רוזנטל, למונח "Senior " יש כפל משמעות: "ותיק", ו"ראשון במעלה".
רוזנטל מדגיש כי במקורות היהודיים "ותיק" הוא "הראשון בסולם הגילים", אך גם "אדם נאמן וישר המקפיד במצוות".
הגדרה זו נתפסת כתקינה פוליטית, ולכן היא השתרשה בשפה כחלופה ל"זקנים" (רוזנטל, 2015).
"אזרחים" - הוא מונח שנלוות לו משמעויות אקטיביות, של השתייכות לעשייה החברתית. זאת, בניגוד למונח "זקנים" - שמשקף את מי שכבר לא מסוגלים לכך.

אי שליטה בשתן
אי שליטה בשתן היא תופעה נפוצה בגיל הזיקנה.
תסמונת זו נפוצה בעיקר בקרב נשים אך ניתן למצוא אותה גם בקרב גברים.
היא מוגדרת כחוסר יכולת של הזקן לשמור עצמו יבש ונקי.
הסיבה העיקרית לתופעה נפוצה זו היא ירידה בתפקוד כלומר, הזקן אינו מצליח להתאפק עד אשר הוא מגיע לשירותים, דבר שמאלץ אותו להשתמש במוצרי ספיגה למיניהם.
קיימות עוד שתי סיבות מרכזיות נוספות לאי שליטה בשתן בקרב נשים:
1. Urge Incontinence – "אי שליטה מדחף" כלומר, התכווצות יתר של שריר שלפוחית השתן. תופעה זו גורמת לשתן לברוח החוצה בבת אחת.
2. Stress Incontinenc – החלשות רצפת האגן וצניחה של השלפוחית מתוך חלל הבטן. תופעה זו גורמת לכל לחץ בטני כמו שיעול או צחוק להביא לבריחת השתן.

איכות חיים
מושג רב ממדי הכולל:
- רווחה רגשית (Wellness) - תפיסה עצמית (זהות אישית, תחושת ערך עצמי, תחושת שליטה, שביעות רצון(; יחסים בין אישיים – אינטראקציות וקשרים עם משפחה, חברים ועמיתים;
- רווחה כלכלית - מעמד כלכלי )הכנסה ,( דיור )מקום מגורים , מצב הבית(, תעסוקה )מעמד במקום העבודה, סביבת עבודה;
- התפתחות אישית - השכלה, מסוגלות אישית, הצלחות והישגים; רווחה פיסית - בריאות ותפקוד, פעילות פנאי ותחביבים;
- הגדרה עצמית- אוטונומיה, תחושת שליטה, מטרות בחיים, שאיפות וציפיות;
- השתלבות חברתית - אינטגרציה השתתפות והשתלבות בקהילה (התנדבות, תרומה לקהילה);
- זכויות- מיצוי זכויות אנוש בסיסיות כגון כבוד ושוויון, מיצוי זכויות חוקיות (Schalock,2004).

בדידות
הכמיהה להשתייך שלא מקבלת מענה - תחושה של ריקנות, ניתוק, לא רואים אותי, אני שקוף לאנשים
שכיחות הבדידות גבוהה בתקופת הזיקנה שכן הרשתות החברתיות נפגעות בתקופה זו. עם העלייה בגיל יותר אנשים מדווחים על תחושת בדידות
בדידות מגבירה את הסיכון לחלות במחלות לב, ושבץ. היא עלולה לגרום אף לירידה תפקודית, קוגניטיבית ולדיכאון.
הבדידות עלולה לפגוע גם באיכות החיים וברווחה הרגשית והיא מתוארת בקרב רבים מהזקנים כ"גיהינום של הזיקנה"




בני משפחה מטפלים
בני משפחה מטפלים (או "מטפלים בלתי פורמליים") הם מי שמעניקים טיפול לאחד מקרוביהם. הטיפול הבלתי פורמלי מתבצע גם על ידי קרובים שאינם בעלי קרבת דם, אך נפוץ בעיקר בקרב בני המשפחה הגרעינית. מתן טיפול על ידי בני משפחה לאנשים חולים או אנשים עם מוגבלות אינו תופעה חדשה והוא מוכר בכל החברות לאורך ההיסטוריה. אולם, בעידן המודרני הסיכוי של אדם למלא תפקיד של מטפל במהלך חייו הינו גבוה, ומתמשך לתקופות ארוכות (ברודסקי ואחרים, 2011). על פי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2006 שהתמקד בנושא הטיפול הבלתי פורמלי, כמעט מיליון איש, המהווים 30% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, מטפלים לפחות באדם אחד.





ביטחון סוציאלי בגיל הזקנה
בישראל נהוגים שלושה רבדים של ביטחון סוציאלי לעת זקנה:
- הרובד הממלכתי - קצבאות הזקנה של המוסד לביטוח לאומי.
- הרובד התעסוקתי - פנסיה תעסוקתית.
- הרובד הפרטי - תכניות חיסכון והון אישי.
כיום, יש מי שמציינים היווצרות רובד רביעי של ביטחון כלכלי לגיל הזקנה – עבודה.

גורמי סיכון
הם אותם תנאים (כלכליים, חברתיים ובריאותיים) החושפים את האנשים לנזק או מחלה. הסיכון מתגבר כאשר יש הצטברות של מספר גורמים.

גיל ביולוגי
גיל המתאר את מצבן של המערכות הגופניות של האדם. נוכחות מחלה או העדרותה, יכולות ההסתגלות של הפרט לצרכים הביולוגיים המשתנים.

גיל חברתי
כושרו של האדם לקיים אינטראקציות עם אחרים

גיל הזהב
כינוי מושאל מ"תור הזהב" שבמיתולוגיה היוונית אשר בא להחליף את "גיל הזיִקנה", שנתפס כאמור ככינוי לא מושך ואף פוגעני. כינוי זה הוא אחד מבין מגוון כינויים שהושרשו בשפה כחלק מ"תהליך הניקוי" שלה מהמילה "זיִקנה" להטיותיה השונות. לפי הלשונאי רוביק רוזנטל )2015" ,)גיל הזהב" הוא כינוי לתקופת הזיִקנה שמצייר אותה כתקופה נפלאה, כגן עדן, כפסגת החיים וכהישג. הביטוי "age Golden "מתייחס בסיפורי המיתולוגיה לתקופה הראשונה בסדרה של תקופות עוקבות בקיום האנושי: זהב, כסף, ברונזה וכן הלאה. Age ,מופיע כאן במשמעו כ"תקופה" או כ"תוֹר", ולא כ"גיל". לפיכך, מתאר "תור הזהב" את ימי פריחתה של האנושות. נקודת המבט שמתייחסת אל הזיקנה כתקופת חיים נחשקת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהגדרה "גיל הזהב", התפתחה בין השאר בעקבות התחזקות מוסד הפרישה מעבודה והתבססות התפיסה כי היציאה לגמלאות ותכניות הפנסיה מעניקות לזקנים ולזקנות פנאי ואפשרויות לפעילות ולהנאה ברוח ההגדרה "גיל הזהב".

גיל כרונולוגי
גיל קלנדרי. מספר שנותיו של האדם מרגע לידתו.

גיל פרישה
גיל הפרישה מוגדר כגיל שבו זכאים נשים וגברים להתחיל לקבל זכויות פנסיוניות מלאות. מדיניות הפרישה מתעסוקה התפתחה בעולם החל מסוף המאה התשע-עשרה. הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck) הנהיג בשנת 1889 בגרמניה את הזכות לקבלת קצבת זקנה, בקובעו את גיל 70 כגיל פרישה. כשני עשורים לאחר מכן, בשנת 1911, הוגדר גיל 65 כגיל הפרישה. בעקבות זאת, במדינות רבות (ישראל בכללן) הוגדר במשך שנים רבות גיל הפרישה כגיל 60 לנשים וגיל 65 לגברים.

גיל פרישה בישראל
בישראל מוגדרים על פי חוק הפרישה התשס"ד – 2004 שני גילי פרישה שונים: "גיל זכאות הפרישה" ו"גיל חובת פרישה". גיל הפרישה ונוהלי הפרישה בישראל הוסדרו במשך שנים מכוח הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במשק, אשר קבעו את חובת הפרישה בגיל 60 לעובדות ובגיל 65 לעובדים. גילים אלו שימשו הן לצורך הגדרת הזכאות לקבלת גמלת פנסיה והן להגדרת הזכאות לקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי.
על רקע הרפורמות במערכת הפנסיה בישראל הוסדר לראשונה בשנת 2004 בחקיקה אחידה גיל הפרישה לכלל המשק, תוך התייחסות משולבת לגילי הפרישה (מועד הפסקת העבודה בפועל) ולגילי הזכאות לפנסיה ולקצבת זקנה. במהלך זה, נקבעו גיל 67 כגיל חובת הפרישה לנשים ולגברים וגיל 62 כגיל הזכאות לפרישה עבור נשים.

גיל ריגשי-נפשי
היכולת של האדם להשתנות ולהתפתח, היכולת להתמודד עם שינויים ולהסתגל אליהם, היכולת להתמודד עם מצבי דחק ומשבר.

גיל תיפקודי
יכולת הביצוע של האדם. הכוונה ליכולות בניידות, רחצה, טיפול בהפרשות, עצמאות והכושר להתמודד עם מכשולים.

גילנות (Ageism)
גילנות היא תהליך שיטתי של סטריאוטיפיזציה של קבוצת אוכלוסייה בשל גילה, שמביא להדרה ולאפליה. בהשוואה להגדרות אחרות – גזענות (אפליה בשל שיוך לגזע מסוים) או מיננות (סקסיזם, אפליית נשים בשל היותן נשים) – מושג הגילנות הוא מושג צעיר יחסית, אותו טבע ב-1969 הגרונטולוג רוברט באטלר. הגילנות נטועה עמוק בכל מרחבי החיים, מיוצגת בהם ומשפיעה עליהם: שוק התעסוקה, הכלכלה, החברה והתרבות. על מנת לקדם שינוי וליצור חברה שמכילה את המגוון הגילי שבתוכה, חשוב להכיר את הגדרותיה ואת מופעיה של הגילנות.
המונח העברי "גילנות" תורגם מאנגלית מהמונח "אייג'יזם" (Ageism). המונח הומשג לראשונה בשנת 1969 על ידי רוברט באטלר, אשר קבע כי "גילנות מובילה לאפליה על רקע גיל שמשקפת דעה קדומה של קבוצת גיל אחת נגד קבוצות גיל אחרות" (Butler, 1969, p. 243). בהתבסס על הגדרות קודמות, ניסחו אייברסון ועמיתיו הגדרה מקיפה לגילנות שכוללת ארבעה מרכיבים:
- גילנות מתבטאת בחשיבה סטראוטיפ, (בעברית: הטפס), בהרגשה (דעה קדומה) ובפעולה (אפליה) בהתייחס לאדם הזקן בשל גילו או עקב זיהויו כזקן.
- גילנות יכולה להיות שלילית או חיובית. כלומר, יחס גילני בא לידי ביטוי לא רק בגישה שלילית כלפי זקנים, אלא גם בהתייחסות חיובית שמדגישה את יתרונתיו של האדם הזקן על פני צעירים.
- גילנות יכולה להיות ישירה ומודעת או סמויה ולא מודעת.
- גילנות יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשרים רחבים: ברמה האישית, ברמה המשפחתית, בהקשרים ארגוניים וברמה החברתית הכוללת (Iverson et al., 2009).


גמלאי
חלופה רווחת ל"זקן", אשר אף הגדירה את שמו הראשון של המשרד הממשלתי שהוקם בשנת 2006 לקידום האוכלוסייה הזקנה - "המשרד לענייני גמלאים" - קודם שהפך ל"משרד לאזרחים ותיקים", ולפני ששולב בהמשך במסגרת "המשרד לשוויון חברתי" שמאגד תחתיו גם קידום זכויות לנשים, לצעירים ולמיעוטים. גמלאי - הגדרה שנמצאת בשימוש רחב בהקשרם של מועדוני גמלאים. למרות שהן נתפסות ככאלו, "גמלאי", "פנסיונר" ו"פורש מעבודה" אינן הגדרות ניטרליות. מחד גיסא, הן מסמנות את הזקנות ואת הזקנים כמי שיצאו ממעגל העבודה, ולפיכך כבר תורמים פחות לחברה ולכלכלה, אף שבפועל מסקנה זו אינה נכונה. מאידך גיסא, הן מסמנות את הקשר שלהם לעולם העבודה דרך עברם כאנשים עובדים שתרמו לחברה ועל בסיס כך נהנים בהווה מגמלת פנסיה. זאת, בשונה ממי שלא לקחו חלק בכוח העבודה הרשמי.

גרונטולוגיה
Geront – זקן; ontos – אדם.
מדע הגרונטולוגיה מתייחס לתהליכי זקנה והזדקנות. זהו תחום בין-דיסיפלינרי הבוחן תהליכי זקנה
והזדקנות, מאפיינים וצרכים של מזדקנים ואורח החיים הרצוי להם. על מנת להסביר תהליכים בהזדקנות
נעשה שימוש במושגים של תחומי ידע מגוונים, תוך ניסיון לשלב ביניהם.

דור ה"ביבי בומרס"
בני ובנות דור הבייבי־בום נולדו בארה"ב (ובמערב בכלל) במהלך מלחמת העולם השנייה ועד סוף שנות החמישים של המאה העשרים (ילידי השנים 1940 – 1960). דור זה גדל בתקופת שפע יחסי, והוא מתאפיין בדחייתם של ערכים מסורתיים. במהלך שנות השישים של המאה העשרים הם התגבשו כקבוצה בעלת תודעה מרדנית ומהפכנית שמקדמת את רעיונות השחרור וזכויות האדם של קבוצות שונות בהקשר כלל־עולמי. "דור המדינה" - הדור הראשון של ילידי מדינת ישראל מקביל בכמה ממאפייניו לדור הבייבי־בום. דור זה נחשף לתהליך קריסת הקולקטיב הישראלי, לפערים החברתיים ולרב־תרבותיותה של ישראל כמדינת הגירה. דור זה מחזיק עדיין בערכי "החברה המגויסת" של הדור שקדם לו, אך בה בעת הוא החל לאמץ ערכים אינדיבידואליים (יחידניים), להטמיע תפיסות הומניסטיות, ליברליות ואנטי־סמכותניות, ולייבא את התרבות המערבית הפופולרית - רוק'נרול, סגנון לבוש וכן הלאה.

דלריום
דליריום היא תסמונת לה כמה ביטויים מרכזיים: מצב בלבולי חריף, תנודות לאורך היממה, שינויים במצב ההכרה והפרעות קשב.
דליריום נחשבת למצב חירום. הביטויים שלה קשורים אומנם בתפקוד המוח, אך היא מעידה על בעיות אחרות כמו: זיהומים ושינויים מטבוליים שדורשים טיפולים מיידי. בהיעדר טיפול מתאים בעיות אלה עלולות להסתיים במוות.
דליריום היא לא מחלה כרונית אלא תופעה חולפת.
טיפול נכון אמור לשפר את ביטוייה תוך שבועות מספר, אך היא דורשת את מציאת הגורמים לה.


דמנציה
דמנציה היא תסמונת שמפחידה את בני האדם יותר מכל התסמונות האחרות בזיקנה.
זאת מכיוון שהיא הורסת את האישיות של האדם ולכן היא כל כך נוראית בעניינו.
אז מה זו בעצם דמנציה?
דמנציה היא לא רק ירידה בזיכרון כפי שנהוג לחשוב. היא מתאפיינת בירידה ביכולות חשיבה, ירידה ביכולת תכנון, ירידה ביכולת בהתמצאות במרחב, שליטה בשפה וכד'.
עדיין לא נמצא טיפול שמרפא דמנציה והיא תסמונת שמאתגרת את עולם הרפואה.

הגבלה קלורית
בדרך כלל ממליצים על דיאטה של 2000 קלוריות בממוצע. בכדי להפעיל מנגנון של הגבלה קלורית צריך לרדת ל 1500 קלוריות ליום.
ההגבלה הקלורית נמצאה כמשפיעה עיקרית על ההזדקנות כי היא מוסיפה 50% לתוחלת החיים יחד עם ירידה משמעותית בתחלואה במחלות כרוניות.
מאחר וקשה לשמור על דיאטה כזו, המחקר מחפש לגלות מהם המנגנונים שמופעלים בהגבלה קלורית. מצאו שהמנגנון העיקרי הוא ירידה ברמות של אינסולין (סוכר).
ישנן תרופות המדמות הגבלה קלורית וכן נמצא שצומות לסירוגין יעילים גם הם.


הגיל השלישי
בשנים האחרונות הולך ומשתרש הכינוי "גיל שלישי" כחלופה ל"גיל הזיקנה". בכך, הוא בלע בתוכו גם את "הגיל הרביעי" וטשטש את ההבחנה שבין הגיל השלישי לגיל הרביעי. "גיל שלישי", נתפס ככינוי ניטרלי. השימוש במספר סודר ("שלישי") משייך אותו לְסדרה ומעניק לו משמעות נקייה ועובדתית, בדומה לשם קוד. כינוי זה רווח בתחום הדיור המוגן ("פתרונות דיור לגיל השלישי") ובפעילויות פנאי לגיל הזיִקנה. לצד "הגיל השלישי" ככינוי חלופי לזיִקנה, מופיע גם הכינוי "הדור השלישי". לדוגמה: "הדור השלישי", הוא שמו של אתר אינטרנט שמאגד פעילויות פנאי לגיל זה.

הומאוסטזיס
הומיאו (דומה), סטזיס (מצב)
מונח מתחום הביולוגיה שמשמעותו שמירה על סביבה פנימית יציבה בסביבה חיצונית משתנה. ההומאוסטזיס בגוף האדם מתבטא בבקרה, בוויסות ובתיאום בלתי פוסק של תהליכים המאפשרים לגוף לשמורה על סביבה פנימית יציבה.





הזדקנות (Aging)
תהליך מתמשך והדרגתי, שמתייחס לאופן שבו אנו משתנים לאורך הזמן. לתהליך מרכיבים ביולוגיים
(המטען הגנטי של האדם), נפשיים (כישורים שכליים ותכונות), סביבתיים (תנאי דיור, תזונה ומצב
כלכלי) וחברתיים (משפחה, קהילה ותרבות). קיימות גישות שונות בנוגע להגדרת ההזדקנות.




הזדקנות במקום
"הזדקנות בַּמקום" הינה אסטרטגיה מנחה שנועדה לתת מענה נוכח ההזדקנות המהירה של האוכלוסיה במדינות מערביות. תהליך זה הניע קובעי מדיניות ואנשי מקצוע לפתח מושגים, תכניות ושירותים המיועדים לתת מענה לצרכים השונים והמורכבים של האוכלוסיות הזקנות, ובעיקר זקנים חולים כרוניים ומוגבלים בתפקודם. (יקוביץ, 2014).

הזדקנות מוצלחת
הזדקנות מוצלחת היא מדד הכולל שלושה מרכיבים: הימנעות מחולי, שמירה על יכולות פיזיות ושכליות ומעורבות בפעילות חברתית ויצרנית (Rowe & Kahn 1987). יש המייחסים להזדקנות מוצלחת גם אריכות ימים (longevity), התמודדות עם מציאות משתנה, תחושת שליטה ושביעות רצון (Baltes, 1987).




הזנחה
חסך בצרכים הבסיסיים של הזקן למשל, מניעת טיפול פיזי או תרופתי. הזנחה מתמשכת עלולה להסתיים אפילו במוות.

הפרעות שינה
הפרעות שינה היא סוגיה כואבת ושכיחה מאוד בקרב זקנים.
ההגדרה שלה היא סובייקטיבית ועיקרה בתחושה של שינה לא איכותית.
רוב הזקנים מתמודדים עם הפרעות השינה באמצעות תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
מומלץ מאוד לא להשתמש בהן משלוש סיבות מרכזיות:
1. השפעתן יורדת בטווח של שבועיים מתחילת נטילתן.
2. תרופות אלו יוצרות תלות בקרב המשתמשים בהן.
3. תרופות אלו מלוות בתופעות לוואי כמו – דליריום, דמנציה, ונפילות שמסכנות את הזקנים.
דרך התמודדות יעילה יותר עם הפרעות השינה היא שינוי התנהגותי המכונה "היגיינה של שינה" כגון - הקפדה על שעות שינה קבועות, הימנעות מצפיה בטלוויזיה בחדר השינה וכד'.


הפרת זכויות
הגבלת חופש תנועה, בידוד, נטישה ושלילת בחירה חופשית של האדם

התעללות
פגיעה מתמשכת בזקנים על ידי אנשים מהסביבה הקרובה להם בד"כ כאלה שפיתחו עימם יחסי אמון

התעללות כלכלית
שימוש בכספו של הזקן שלא לטובתו ולא לצרכיו

התעללות נפשית
השפלה, עלבונות, סחיטה רגשית, צעקות, כינויי גנאי וכד'

זיקנה (old Age)
תקופה במחזור חייו של האדם. הגדרת הזקנה שונה מחברה לחברה והיא יכולה להיות תלויה בסימנים
פיזיים או במעמד חברתי משפחתי. אין הסכמה כוללת על הגיל המדויק שבו מתרחש המעבר לזקנה.
בעולם המערבי נחשבת הזקנה כאינדיבידואלית, שונה מאדם לאדם, ומכאן שההגדרה גמישה ולא
דיכוטומית.
לרשויות המדינה יש הגדרה פורמלית לאדם זקן והיא אזרח ותיק. על פי ההגדרה החוקית של חוק
הביטוח הלאומי, קצבאות זקנה ושאירים, אישה מגיל 62 וגבר מגיל 67 מוגדרים כאזרחים ותיקים.

טלומרים
טלומרים הם קצוות הכרומוזומים (המכילים את החומר התורשתי בתא) ומטרתם להגן על הכרומוזום.
הטלומרים מתקצרים בהזדקנות. כשהם קצרים מדי התא מתחיל למות. מאחר ויש קשר בין אורך הטלומר להזדקנות יש המכנים את הטלומרים "שעון ביולוגי".
בשנים האחרונות חוקרים מנסים לפתח שליטה באנזים (טולומרוזה) שמאריך את הטלומרים כדי להקנות תוספת חיים ולהפוך אחורה את חלק מביטויי ההזדקנות (להצעיר).

מעגל חיי המשפחה "מעגל חיי המשפחה" הוא מודל להבנת השינויים החלים במשפחות לאורך זמן. ניתן לחלק את מעגל החיים לשלבים מובחנים המתרחשים בסדר מסוים. לכל המשפחות יש רצף התפתחותי משותף.
השלבים במעגל החיים הם אוניברסליים. בכל שלב ישנן משימות.
גורמים תרבותיים משפיעים על שלבי חיי המשפחה וכיצד תתבצענה המשימות בכל שלב (Duvall, 1985)

נוגדי חימצון
לגוף נחוץ חמצן, אבל על גבי מולקולות החמצן ישנם מטענים שליליים שגורמים לגוף לנזק חימצוני (כמו לדוגמא בתפוח חתוך שישחיר).
בכדי למנוע את הנזק החימצוני הגוף מפעיל נוגדי חימצון, אך טוענים שבמהלך ההזדקנות הנזק החמצוני הולך ומצטבר ומערכות ההגנה שלנו נגדו הולכות ונחלשות.
לכן מקובל לצרוך נוגדי חימצון באמצעות תכשירי קוסמטיקה וויטמינים. אך רק בשנים האחרונות גילו שבניגוד למקובל תכשירים אלו לא יכולים להשפיע על תפקוד ומניעת מחלות והם לעיתים אף מזיקים.


נפילות
בערך 30 אחוז מהאנשים בני 65 ומעלה נופלים פעם בשנה.
נתון זה עולה לשיעור של 80 אחוז בבני 80 ומעלה.
לנפילות גורמים רבים. חשוב לזהות אותן במדויק על מנת להפחית את הסיכון שבנפילה.
ניתן לחלק גורמים אלה לשתי קבוצות:
גורמים פנימיים הקשורים בפתולוגיה של הזקן עצמו כגון: ירידה בלחץ דם, הפרעות במערכת שיווי המשקל וכד'.
גורמים חיצוניים הקשורים בסביבה כגון: תאורה לקויה, צפיפות וכד'.
נפילות פוגעות מאוד באיכות החיים, ועלולות להסתיים אפילו במוות.
מסיבה זאת חשוב למנוע אותן מבעוד מועד באמצעות תכנית מסודרת.

סבאות/סבתאות
סבאות או סבתאות הוא אחד התפקידים המרכזיים במחצית השנייה של החיים. הארכת החיים תרמה לכך שיותר אנשים מגיעים לגיל בו הם רואים נכדים ונינים, והם מלווים את הנכדים בהתפתחותם שנים ארוכות יותר ובריאות יותר.

סיכון
הוא מושג אפידמיולוגי המתייחס למידת הסיכון של אנשים לחוות דברים שליליים בחייהם.
קיין (Kane,1990) מתייחס למאפיינים הקשורים לסבירות של התרחשות אירועים שליליים מסוימים בחיי האדם ופוטנציאל לחוות נזקים.

פגיעה מינית
ביצוע אינטראקציות מיניות כנגד רצונו של הזקן

פגיעה פיזית
מכות, חבלות, חתכים, כוויות וכד'

פגיעות
פגיעות היא התגברות הסיכון עבור הפרט, כאשר יש סבירות גבוהה להשלכות ולתוצאות, במישור הפיסי ו/או הבריאותי ו/או הפסיכולוגי של האדם ( Kane, 1990; Fawcett, 2009; George, 1990).

פנסיה חובה
בשנת 2008, הונהגה בישראל חובת ביטוח פנסיוני לכלל השכירים והשכירות במשק.
החל בינואר 2017, עומד שיעור ההפרשות הפנסיוניות במסגרת פנסיית החובה על 18.5% מהמשכורת ברוטו - מתוכם 6% על חשבון העובד, והיתר (12.5%) על חשבון המעסיק ( 6.5% הפרשות מעסיק לרכיב תגמולים ו - 6% הפרשות מעסיק לרכיב פיצויים).
טרם הפיכתה לפנסיית חובה הייתה הפנסיה נחלתם של מי שזכו לתנאי העסקה מיטביים. קבוצות מעוטות הכנסה שהועסקו בתחתית שוק התעסוקה לא זכו לה.
פנסיית חובה היא רשת ביטחון בצורת חיסכון אישי, והחלתה על כלל העובדים כרוכה ביתרונות נוספים כגון - ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח למקרה פטירתם של העובד או של העובדת.
קביעתה של חובת הפנסיה לוותה בציפייה כי היא תסייע למניעת עוני בזקנה בקרב אותן אוכלוסיות שאין ביכולתן לצבור נכסים אחרים (חסכונות פרטיים, בעלות על נדל"ן וכדומה).
אך בפועל מסתמן כי יש בה גם צדדים חיוביים פחות, דווקא עבור אוכלוסיות אלו: אוכלוסיות מעוטות הכנסה, ששיעורן כחצי מאוכלוסיית השכירים בישראל, אינן נהנות מהטבות המס שכרוכות בהפרשות לפנסיה מכיוון שהכנסתן אינה מגיעה לסף המס.
חובת החיסכון גורעת מהכנסתן הנמוכה ממילא ומכבידה על נטל הקיום השוטף והגמלה שאותה יצברו לימי הפרישה צפויה לפגוע בזכאותן להשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי, זאת מבלי שהפנסיה תספק הכנסה גבוהה יותר מזו שמוצעת להן ממילא דרך קצבאות אלו.
בעקבות קביעת פנסיית החובה עלה שיעור המבוטחים והמבוטחות. עם זאת, נשים מכוסות פחות מגברים; ערבים אזרחי ישראל מכוסים פחות מיהודים; ובקרב נשים ערביות אזרחיות ישראל נמוכים שיעורי הכיסוי באופן משמעותי.
בנוסף, מצבם של עובדות ושל עובדים אשר היו בשנות ה - 40 וה - 50 לחייהם בעת החלת פנסיית החובה לא השתפר בעקבות החלתה. שנות הצבירה שלהם אינן מספקות, מה גם שעם התקרבותם לגיל הפרישה הם מתקשים יותר ויותר לשמור על רצף תעסוקתי.

קצבת זיקנה
קצבאות הזקנה של המוסד לביטוח לאומי נועדו להבטיח רמת קיום מינימלית לכלל האוכלוסייה המבוגרת בישראל. מגיל הפרישה ( 67 לגברים ו 62 - לנשים) ניתנות קצבאות זקנה לעומדים במבחן הכנסות (מי שהכנסתם אינה עולה על הסכום הקובע אשר משתנה בהתאם למצב אישי ומשפחתי, לסוג ההכנסות ועוד).
החל מגיל הזכאות לקצבת זקנה (70 לגברים ולנשים), מוצעות קצבאות זקנה אוניברסליות שאינן תלויות במבחן הכנסה.
בנוסף, מי שהכנסתם (כולל קצבת הזקנה) אינה עולה על הסכום הקובע זכאים לתוספת השלמת הכנסה לקצבת זקנה.
קצבאות הזקנה והשלמת הכנסה של הביטוח הלאומי הן מקור ההכנסה היחיד למי שמגיעים או מגיעות לגיל הפרישה והזקנה ללא משאבים נוספים. קצבאות אלו מוגדרות בישראל כרשת ביטחון שנועדה למנוע עוני לעת זקנה, ולא כמערכת שמטרתה לאפשר קיום בכבוד.
אמנם, קצבאות הביטוח הלאומי מחלצות את מרבית האוכלוסייה הזקנה מהסטטיסטיקה היבשה של קו העוני, אך אין בהן די כדי לחלץ את הנסמכים ואת הנסמכות עליהן מחיים במחסור ובהיעדר ביטחון כלכלי.
הקושי להתקיים מקצבאות שניתנות לאחר גיל הפרישה הוא אחת הסיבות למספר הגדל והולך של דורשי עבודה בגיל הזקנה.

ריבוי תרופות
ריבוי תרופות היא אחת מהסוגיות החשובות ביותר בעולם הזיקנה והיא מהווה גורם תמותה מהגבוהים ביותר בעולם בקרב זקנים.
בנוגע לסוגיה זו הרפואה מתמודדת עם כמה בעיות:
1. התמחות יתר שגורמת לפיצול, כך שלכל בעיה רפואית ניתנות תרופות שונות וספציפיות לאותו גורם מחלה. מצב זה מפחית את היכולת לתכלל את מגוון הטיפולים התרופתיים שמקבל הזקן.
2. מרבית הידע שיש לרפואה על תרופות נגזר ממחקרים שנעשו על צעירים. הרבה מהתרופות שנרשמות לזקנים לא מתאימות, מיותרות, ואף האינטראקציה ביניהן פועלת אחרת בקרב זקנים.
זקנים הם בעלי צרכים שונים והם מתפקדים אחרת ולכן גם התרופות משפיעות עליהם בצורה שונה.
עובדה זו אתגרת מאוד את עולם הרפואה.
בעיות אלו דורשות הגברת ידע ושינויי תפיסה שמוטמעים אט אט בקרב קהילת הרופאים.


רזרבות
הרזרבות למעשה מבטאות את יכולת מערכות הגוף שלנו לתפקד וככל שכמות הרזרבות יורדת כך בהכרח תהיה ירידה בתפקוד המערכת

שבריריות
מצב בו יש ירידה משמעותית ברזרבות שלנו, במשקל הגוף, ובמסה וכוח השריר ומאופיין בעייפות, בחולשה, ברגישות למחלות ובכושר ריפוי והחלמה מופחת

תפקוד
יכולתו של האדם לבצע פעולות בסיסיות בסביבה חיצונית אמיתית.